גזר דין בתיק ת"פ 37037-09-10

רקע

1.      הנאשמים הורשעו על פי הודאתם, בעבירות של קשירת קשר לפשע, (סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977), יבוא סם מסוכן, (סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נ"ח], תשל"ג-1973), ובכניסה לישראל שלא כחוק (סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952).

הודייתם של הנאשמים באה בעקבות הסדר טיעון לפיו תעתור המאשימה למאסר בפועל של 15 שנות מאסר ומאסר על תנאי, ואילו הנאשמים יהיו רשאים לטעון באופן פתוח, בהתאם לשיקול דעתם, זאת לאחר שאף תוקן במסגרת ההסדר כתב האישום. 

2.      עפ"י עובדות כתב האישום, קשרו הנאשמים קשר עם אחרים, תושבים ירדנים ותושבי הרש"פ, לייבא לישראל סם מסוכן מסוג הרואין, במשקל רב, תמורת תשלום של 12,000 ש"ח.

3.      במסגרת הקשר ולשם קידומו, עברו הנאשמים ואחר ביום 29.8.10 משטחי הרש"פ לישראל ומשם חצו את הגבול לירדן, תוך ששהו באזור ים המלח סמוך לגבול, כשהם מצוידים בטלפונים סלולאריים, מזון, שתייה וציוד למעבר בים המלח.

במועד ובמקום הנ"ל, נפגש הנאשם 1 עפ"י תיאום מראש עם ארבעה אחרים, אשר מסרו לו ארבעה תיקי גב, אשר הכילו סם מסוכן מסוג הרואין על מנת להעבירם לישראל ולמסרם לאחר, בתמורה לתשלום כספי.

הנאשמים נשאו את ארבעת התיקים, כשהם הולכים לכיוון מערב לתוך ישראל באזור ים המלח. משהתקרב הבוקר, פיזרו את תכולת אחד מהתיקים בין ארבעת התיקים והטמינו אותם בבורות שחפרו, תוך שהסתתרו משך היום עד ערבו.

בלילה שלמחרת, 30.8.10, בסמוך לשעה 03:30 לפנות בוקר, יצאו ממקום מסתורם והמשיכו בדרכם לעבר כביש 90, שם נעצרו על ידי חיילי צה"ל.

בתיקים אותם נשאו הנאשמים נמצאו חמישים חבילות סם ובהן 50,677 גר' סם מסוג הרואין.

4.      בעקבות הודאתם של הנאשמים ולבקשת בא כוחם,  נשלחו הם לקבלת תסקיר שירות המבחן. תסקירים כאמור הונחו על שולחני, בהמשך לכך טענו הצדדים טיעוניהם ובהתאם ניתן גזר דין זה. 

טיעוני הצדדים

5.  ב"כ המאשימה הדגישה את הקושי הנובע מתנאי השטח באזור הגבול, המאפשרים הברחה קלה יחסית של סמים, אליהם מצטרפת הענישה המקלה יחסית הצפויה לעבריינים הנתפסים בעבירות אלה.

בענייננו מדובר לטענתה בעבירות רבות תכנון ומרובות הכנה מראש, כשהמדובר למעשה בהעברת סם גדולה במיוחד כשהמדובר בסחר בינלאומי - העברה בין מדינות. בהינתן החומרה המיוחסת על ידי בתי המשפט לתופעת יבוא הסמים, הסיכון הרב הנובע מעבירות אלה,  והצורך בענישה מרתיעה ומחמירה וגדיעת יכולת עבירות הסם באמצעות ענישה קשה גם כלפי בלדרי הסמים, עתרה, תוך הפנייה לפסיקה בעניינים אלה, להשתת מאסר בפועל למשך 15 שנה, מאסר על תנאי וקנס כספי.

6.      ב"כ הנאשמים הסכים, כי אכן אין להקל ראש עם הסיכון הרב שנשקף ממעשי מרשיו, ואולם טען כי יש לבחון כל מקרה לגופו ולערוך את האיזון שבין העניין הציבורי לנסיבות האישיות של הנאשמים.

     בענייננו טען ב"כ הנאשמים, לא היו הם מיוזמי הפרשה, תפקידם לא היה ראשי אלא שימשו כבלדרים בלבד וככאלה, מעמדם ההיררכי הינו בתחתית הסולם העברייני. הנאשמים הינם בורים, חסרי השכלה, מצבם הכלכלי קשה והם מפרנסי משפחות, ונוצלו לדבריו כטרף קל למקדמי עסקת הסמים, אשר שילמו להם כפליים ממשכורתם החודשית במקום מגוריהם, סכום הרחוק מהסכום אותו קיבלו יוזמי העסקה עצמם. בעניין זה טען כי הנאשמים לא ביצעו את העבירות המיוחסות להם על רקע דפוסי התנהגות עברייניים, אלא כאפיזודה חד פעמית בשל מלחמת ההישרדות היומיומית אותה הם ובני משפחותיהם חווים. עוד הזכיר כי הודו וחסכו זמן שיפוטי, ועד לאירוע נשוא ענייננו, ניהלו אורח חיים נורמטיבי.

     באשר לנסיבותיהם האישיות ציין הסנגור, כי הנאשם 1 -עובד מגיל צעיר לאחר שאביו נטש את הבית בגיל צעיר ולו אישה שמצבה הרפואי קשה וימיה ספורים.  לגבי הנאשם 2 טען, כי המדובר באדם צעיר, שלו 4 ילדים, כשאחת מבנותיו פגועת ראש ואשתו סובלת מבעיות נשימה.

     היעתרות להשתת עונש מאסר בפועל בהיקף לו טוענת המדינה, לא רק שתפגע בנאשמים, אלא תעמוד לדבריו גם כנגד האינטרס הציבורי בחבירתם של הנאשמים, שהינם נורמטיביים בעיקרם, לעבריינים בכלא.

     לסיום ביקש להזכיר, כי ריצוי המאסר המוטל על תושבי חוץ כעניינם של הנאשמים נשוא ענייננו, קשה יותר ממאסר אותו מרצה תושב ישראל, בהעדר הטבות הניתנות בדרך כלל לאסירים ישראלים, לרבות חופשות וכיוצ"ב.

    בנסיבות אלה ותוך הפניה לפסיקה התומכת בעמדתו ביקש להקל בדינם.